רפלקסולוגיה וזירוז לידה

"אני מאוד עייפה, אני כבדה, קשה לי ללכת, לוחץ לי, כואב לי, אני לא מצליחה לישון, אני רוצה שתעזרי לי ללדת במהירות האפשרית, את יכולה לזרז לי את הלידה, בבקשה..."

ואני רוצה להיענות לבקשה אך לא בטוחה בפעולה. אני שואלת את עצמי, מי בוחר את רגע הלידה? האם? או העובר?. (קראתי פעם שהעובר בשל להיוולד, ההיפופיזה שלו מתחילה להפריש אוקסיטוצין ואז גופה של האם מתחיל להפריש גם כן ומכאן מתחיל תהליך הלידה.)

אני מתבוננות בטבע ורואה כי קיימת תנועה טבעית והכל מתרחש בעיתוי הנכון, כאשר הפרי בשל הוא ייפול מהעץ, התרמילים יפתחו בזמן ויפזרו את הזרעים, טיפת טל תנשור לאדמה בזמנה.

העוברים שלנו חכמים, קיים בהם דחף חזק שמוביל אותם החוצה, בדיוק ברגע הנכון עבורם. אך, אנחנו הנשים שכחנו את החיבור לתנועה הטבעית, איבדנו אמון בגוף שלנו ואנחנו לא בטוחות שנדע ללכת בכיוון הנכון ברגע הנכון. יתכן כי לימדו אותנו "להיות חזקות" "מובילות", "גבריות" "דוחפות". ואילו, הלידה דורשת מאתנו פסיביות של הקשבה, להאמין ולסמוך על הגוף, שקיים העיתוי המתאים, שאנחנו יכולות להתחבר לתנועה הטבעית השקטה מבלי המחשבה הממוקדת מטרה, ובעיקר להרפות מן השליטה.

כל ההריון אישה שומרת על העובר שלה, מגנה עליו ומאפשרת לו להתפתח בתוכה, היא ערה לתנועותיו, מצוקותיו ועכשיו לקראת הלידה היא צריכה להרפות מהחזקתה. ולעיתים זהו תהליך שמעלה פחד ואי וודאות, מהשינוי, מהלידה, מהאימהות המתקרבת. כל אלה מכווצים את האגן, המתח נאסף בבית החזה ומקשה על הנשימה בנוסף, נאסף מתח לאורך הגב העליון ובכתפיים.

התפקיד שלי כמטפלת במצב זה להסביר לאישה על המעבר הצפוי, הלידה תתחיל רק כשהגוף מוכן והנפש גם כן ושקט והרפיה נדרשים לכל. בטיפול נזהה את מוקדי המתח וההחזקה נעסה ונגמיש אותם. על האישה לבחור להרפות, ההחזקה כבר אינה נחוצה, כל אישה וזמנה. הטיפול יתמקד בלפתוח את המפרקים בגוף ובכפות הרגליים, פעולות שיגמישו הגוף ויכינו אותה למאמץ הלידה. נרווח ונאפשר את התרחבות הנשימה כי אורך רוח מצוי בקירבה.

אני מזכירה לאישה את הכוחות שעומדים לרשותה ולכוחות של עוברה וששניהם ביחד יצלחו את הלידה בעיתוי שמתאים לשניהם.