קשיי פיריון - תיאור מקרה

אני נוהגת במכונית לבד, מגיעה לצומת, מחכה שהרמזור יתחלף, מסתכלת במראה לאחור ורואה שני כסאות תינוק ושם יושבים ילדיי. הם עדין לא נולדו. ייחלתי ופיללתי לבואם.

התמונה הזו מלווה אותי עם כל מטופלת פוריות שאני מלווה. לעיתים רחוקות אני חולקת באותה תמונה שנותנת כוח לתהליך תקווה ואמונה.

היא דקה שברירית, יפיפייה ונשית, היא לא מאמינה שלה זה יקרה, הייאוש וחוסר התקווה מרוקנים. אפילו הרחיקה עד יוון לאשה שחשבה שיש עליה קללה, וזו הסירה אותה, קללה על עקרות שסגרה את רחמה, זו שלא מראה את מלוא עוצמתה.

ואני מניעה, מלטפת, מחבקת ועוזרת לה להכיל את גופה. גופה כגוף נערה צעירה, רחמה פתוח וממתין לקבל, מניעה את האדמה, הופכת אותה ומכינה אותה לקליטה, להשרשה של עובר.

התחברנו כנשמות קרובות ומכירות. תוך כדי התהליך הלכה והתחזקה. בגופה בנפשה וברוחה. למדה להוביל יותר את הזוגיות המקסימה והתומכת שמצאה. אך עדין לא מסוגלת לדמיין את עצמה בהריון, ואותה ואת בן זוגה עם ילד. לא רואה תמונה של משפחה עבורה ועבורם.

היום בטיפול אספנו מגופה את הפחד, הכישלון, האכזבה, את אי היכולת, ולי זה לא יקרה, ואת כולם הכנסנו לתרמיל שעל גבה. טמנו את כל החלקים המייאשים ואת התרמיל סגרה היטב, והסירה אותו מגבה. כמה קלה הרגישה, ואת החללים הריקים שנפערו בגופה, מלאנו באור מנחם, מרפא ומלא בתקווה. איתם תצעד באישון הלילה ותוכל לראות את התמונה, שאליה כל-כך מייחלת, את משפחתה. אותה ואת בן זוגה עם הילדים שלהם. היא סוף סוף נחה נינוחה בתוך מרחב ההרפיה.

כשאנחנו נפרדות, היא מאמצת אותי לליבה ואני אותה. היא מתמלאת בכוח ואמונה, ואני מתמלאת מאהבתה.

לכבוד ולזכות עבורי להיות וליצור מרחב מאפשר.