חרדה- תיאור מקרה​

איך חיים עם החרדה שלא מרפה?

אביב באה להרגיע את החרדה MRI מתקרב , שוב בודקים שהיא בריאה, בודקים ש... שלא חזרה המחלה. היה גידול בראש לפני שנים שהוסר וטופל, לפני 3 שנים שוב מצאו ממצא. והמתח בשיאו עולה ועולה והגוף צועק בכאב ראש שלא מרפה, העין "קופצת" מטרידה. היא שואלת את עצמה "אני מדמיינת? או באמת גדל שם גידול"? המחשבות לא מרפות. "מה יהיה על הילדים שלי? אני בחרדה גדולה וחייבת להפסיק אותה ומיד". הקשבתי, הנהנתי ואמרתי את מתכוונת לעזוב כבר? לא ענתה לי, אז מה הבעיה, המשימה שלך כאן עוד לא הסתיימה, לא כך? הינהנה.

אביב נשכבה על צד שמאל עטפתי אותה כעובר הנחתי ידיים מרגיעות על הלב והבטן. אני נושמת יחד איתה, אוספת אותה למרכז של עצמה. נשימה ועוד נשימה עמוקה וגלי השקט מתחילים להתפשט בגופה. אחרי זמן מה שהרגשתי שהחלקים שלה נאספו מהמרחב, אני משכיבה אותה על הגב אוחזת בראש שלה מביאה יחד איתה אור לתוך החשכה. מבקשת לה שתבחר תמיכה. אנחנו יוצאות למרחבי הדמיון למצוא לה תמיכה, אביב יורדת במדרגות לתוך מרחב של טבע אביבי יפייפה, שם היא פוסעת רגועה לגמרי ומולה מגיעה דמות שמביאה לה מתנה, תמיכה לדרכה. הגיעה לפגוש אותה סבתה, זו שאהבה אותה מאוד, היא מתה מגידול בראשה אביב סעדה אותה עד למותה. הן ישבו קרוב אחת לשניה, לא דברו, רגע לפני שנפרדו סבתה נשפה עליה, נשפה עליה חיים, סימנה לה, את לא סיימת את המשימה שלך כאן. אני יורדת לכפות הרגליים ומניעה אותן יחדיו, עולה מהעקב עד לאצבעות, סוחטת ומניעה וביחד מרגיעה. מתעכבת על הסרעפת, מקלעת השמש משחררת ומטעינה. כשאני נפרדת מכפות רגליה היא שקעה במרחב של שקט והרפיה, היא שחררה מעט מעצמה.

נשמח לשמוע מכן התייחסות לחרדה.

טיפול אחרי הטיפול, החרדה התפוגגה מעט, נוצר איוורור של המחשבות ושל ההרגשה. המשכנו לטפל אך הפעם אנחנו מחוץ לקליניקה,

לטפל בטבע אביב ואני בסיני, מול הים. (לאביב היה גידול בראש לפני שנים שהוסר וטופל, לפני 3 שנים שוב מצאו ממצא ועכשיו היא לפני בדיקה נוספת) אביב ואני מול הים, נשכבנו ביחד על הערסל, ראשה מונח על בית החזה שלי. השמש עולה מולנו מהים, זוהרת ומאירה, קרניה מנצנצות צובעות את הים בכחולים וכסופים. אני אוחזת בראש שלה ומתחילה לנשום יחד איתה. אנחנו מביאות את אור השמש פנימה לתוך הראש, האור צובע את החשכה, מאיר את התאים החשוכים את הצלקות שבפנים. אני חשה את הצלקות מרפרפת מעליהן ונותנת לאור לנקות אותן. אני מניעה את ידיי מעל הראש מעל הפנים והעיניים, החושך משחק עם האור. אני מרגישה איך היא מאפשרת לאור להכנס פנימה ולשטוף את התאים.

לפני כשנה, התבוננתי בכפות הרגליים של אביב ראיתי סימנים שקשורים לחוויה בגיל 15, כשאלתי אותה מה קרה בגיל 15? היא לא ענתה. היום לפני הטיפול היא ספרה לי שעברה חוויה טראומטית בגיל 15. היא שואלת אותי "את חושבת שיש לזה קשר לגידול שלי"? אני לא יודעת, מה את חושבת ? "שתקתי עד היום, רק לפני חודש ספרתי זאת בפעם הראשונה, הוצאתי את זה מהראש שלי", שמרת על הסוד הזה הרבה שנים, "שמרתי את הסוד בראש שלי". ואני חשבתי לעצמי האם הזכרון (הסוד) החשיך את התאים ולכן מערכת החיסונית שלה לא זיהתה שיש משהו לא תקין בתאים ולא ניקתה אותם. בואי נכניס את אור השמש שהיא תחדור ותצבע את התאים, האור יוצר שקיפות ואת שקופה עם עצמך שהוצאת את הסוד החוצה.

בסוף הטיפול בקשתי ממנה, תני לים סוף להביא איתו סוף, פרדה, להפרד מהלחץ והחרדה, להגיד בראש זקוף אני בריאה.