התינוקת בדרך לאספן-נפאל - תיאור מקרה

החלטנו לצאת לטרק של מספר ימים, התקפלנו כולנו לתרמיל אחד גדול, יצאנו עם מפה מפוקרה (בנאפל) לכיוון ההרים. המונית עצרה לנו בתחילת דרך עפר ומשם המשכנו ללכת, מזג האוויר היה חמים ונעים, טפסנו אט אט במעלה ההר המיוער.

מידי פעם פגשנו אדם שיורד מההר וזה ברך אותנו לשלום. התעייפתי מהטיפוס ועצרנו למעט זמן ואז הגיעו לקראתנו משפחה -זוג צעיר עם תינוקת בת חודשיים, חולה, קודחת מחום, ההורים ירדו איתה לרופא ועתה הם חוזרים לביתם במעלה ההר, הולכים לכיוונינו.

התינוקת שבתה את ליבי מיד. טיפסנו כברת דרך ביחד עם המשפחה תוך כדי שיחה. ראיתי את עייפות האם והצעתי לה להחזיק את התינוקת. היא שמחה מאוד. התינוקת קדחה מחום והייתה עטופה במלא בגדים. ריחה לא היה מוכר, לא דומה לריחות של תינוקות שהכרתי, קצת ריח עשן מדורה וקצת ריח מחלה.

הצמדתי אותה לליבי והמשכתי לטפס, פתאום רגליי הפכו לקלות ויכולתי לרוץ את הדרך. עטפתי את התינוקת בידי ובליבי וזו נרגעה, נשימותיה השתנו ואט אט הרפתה בתוכי ונרדמה, הרגשתי איך היא מזיעה וחום גופה יורד. האם כל כך שמחה וגם היא נראתה שהתאוששה, ועלתה וטיפסה בשיח עם בני בן ה-12.

הדרך הייתה מדהימה ביופייה, טיפסנו בתוך ג'ונגל פראי ירוק ירוק של המון צמחיה לא מוכרת, הירוק המרפא ואוויר הצלול נכנסו פנימה בקלות יתרה. התינוקת הזכירה לי את האחייניות שלי שעזבתי בארץ. היא נגעה בי ואני בה, לא היו כבר גבולות הגוף ואני לרגעים נגעתי ונשמתי אותן. זאת הייתה תחושה של זרימה אחת מופלאה.

לכבוד ולזכות עבורי להיות וליצור מרחב מאפשר של אור וריפוי.