השתקפות מעגלי זמן בכפות רגליים

תפיסת עולמי גורסת שאדם הוא יצור המתפתח בכל הרמות: גופנית, רגשית, מחשבתית, יצירתית, התנהגותית, אנרגטית ורוחנית.

מתוך תהליכי למידה והחוויה שלנו , נבנים דפוסים . הדפוסים הם בכל הרמות שמניתי.

אין באמת הפרדה – רובד אחד משפיע ומפעיל את האחר : תחושה תעיר את הרגש וזה את המחשבה ולהפך.

בעצם- דפוס כרוני בנוי מהרבה מאוד פאות- שכל אחת מייצגת רמה אחרת.

השתקפות הזמן בכפות הרגליים מציגה זווית נוספת על איך נבנים הדפוסים הללו.

לכולם יש דפוסים כרוניים והם הכרחיים לנו. דפוסים כרוניים נוצרים בכדי להגן על ההישרדות והביטחון ואם מנתצים אותם האדם חשוף מדי.

בתהליך של שינוי – אדם מוכן להיפרד ממשהו ועדין לא אוחז במשהו אחר – זה יוצר תחושה של חוסר אונים.

יש דפוסים שמקדמים את האדם ואחרים השומרים את האדם במקום לא מתפתח.

לדוגמא- מי שמגיב כל הזמן מהמקום של להיעלב מאמא שלו וגם כלפי משהו אחר שפונה אליו- הוא בעצם חסום מלהתקדם קדימה. המציאות של אדם כזה צבועה כל הזמן בצבעים ספציפיים.

תהליכים כאלו דורשים סבלנות. גם כשמבינים משהו ויש מודעות , עדין לוקח זמן עד שהם משתקפים בתוך המציאות.

אדם לומד ומתפתח בצורה ספירלית. כלומר, אם מתבוננים על חיים של אדם- הרבה נושאים הם האופייניים לו- הוא ימשיך להתעסק איתם , אך מפרספקטיבה אחרת.

כל הזמן עובדים על דברים ממקום אחר- וכל פעם יהיו יותר תובנות, יותר כלים ויכולות .

אם גדלת עם חוסר מסוים- את החור הזה אי אפשר יהיה למלא. היה ריק אז, ויישאר ריק גם היום. השאלה היא במהלך ההתפתחות של האדם- מה קורה עם החור הזה? כמה מקום נותנים לו בחיים היום? וכמה מזה ממלא/ מרוקן?

כיצד משתמשים במעגלי הזמן –

חשוב לדעת את גילו של האדם כי זה מלמד איפה הוא נמצא כרגע מבחינת האלמנטים .

אנחנו גדלים ומתפתחים יחד עם האלמנטים, בכל תקופת גיל אנו לומדים או חווים אלמנט אחד בעדיפות. למשל – בגילאי 0-3-4 נמצאים באלמנט האדמה והלמידה העיקרית היא של איכויות האדמה (יפורט יותר בהמשך).

פרוט המעגלים –

כל מעגל מתחיל מהאדמה ועד קצה האוויר(פרט לראשון). כל מעגל הוא בערך 25 שנים.

כאשר יש חלוקה פנימית בין האלמנטים (יפורט בהמשך)

אדם מתפתח בצורה ספיראלית, במהלך החיים שלנו אנו עוברים בכל הרמות כמה פעמים על כל האלמנטים. הרבה פעמים מתעסקים באותן שאלות, אותן חוויות אך בגילאים שונים.

מעגל ראשון- מתחיל באוויר – בנקודת רפלקס האצטרובל ויורד לאורך עמוד השדרה עד לקצה העקב. זהו מעגל המייצג את ההפריה - חודשי ההיריון והלידה. סימנים ישנים ע"פ עמוד השדרה יספרו על חוויה העוברית ודפוסים שנוצרו במהלך זמן זה. המעגל הראשון מתחיל באוויר ומסתיים באדמה- נקודת הלידה מיוצגת ברפלקס הרחם. שיטת המטמורפיק הנלמדת בשנה ג' - הינה שיטת אבחון וטיפול המזהה דפוסים עתיקים ומשחררת אותם מתקופת העוברות שלנו.

למעשה נקודת ה-0 – רגע הלידה ,אינה בדיוק כזו. אומנם מייצגת את תחילת החיים מחוץ לרחם ומזמן זה אנחנו סופרים את הגיל הביולוגי. אך עברו 9 חודשים מלאי חוויה שישפיעו על כל מפגש עתידי עם המציאות. ניתן לומר שכבר מתקופת העוברות נוצרים דפוסים.

מעגל 2 - 0-25

מעגל של למידה ראשונית. מרבית החוויות הן חדשות, זהו מעגל של קבלה.

מעגל 3 – 25-50

מעגל של נתינה. רכישת מקצוע, בונים זוגיות, בית ומשפחה, הופכים להיות הורים.

מעגל 4 - 50-75

מעגל של אינטראקציה בין נתינה וקבלה, בגיל 50 בתרבות המזרח אדם מלא את חובותיו ויכול לצאת לדרכו ההתפתחותית האישית. הוא קיבל מהוריו ונתן לילדיו. בתרבות שלנו זהו גיל בו הופכים להיות סבא- סבתא, לעיתים יש צורך לטפל בהורים זקנים, יציאה ממעגל העבודה לקראת פנסיה.

מעגל 5- 75-100 - חזרה לילדות, קבלה, זקוקים לטיפול.

כל מעגל יושב על המעגל הקודם- כאשר חוזרים במעגל הבא לאותו מקום של חוויה לא נעימה- אנו נמצאים אנרגטית באותה חוויה, יש אפשרות לשקוע בחוויה ויש אפשרות לשחרר ולחולל שינוי.

למה בעצם זה חשוב היכן אדם נמצא כרגע בחייו?

אם בא מטופל בן 22 . אני למדה מכך שהוא בתקופת אויר . כרגע האנרגיה שלו עסוקה בעיצוב האוויר – עיצוב תפיסת עולמו, אם הוא נמצא בבלבול כרגע זה גם מובן. מבחינת אסטרטגיה טיפולית זה האלמנט שכרגע בעדיפות אנרגטית אצל המטופל, שם הוא יכול לחולל שינוי מהותי, ולכן זהו אחד הפתחים שדרכם ניתן להתחיל בטיפול- אלמנט האוויר.

אדם בן 25 למשל – קשה לדעת אם הוא בסוף האוויר או בתחילת האדמה.

כי כל 25 שנה זה בערך מעגל שלם שמתחיל באדמה ונגמר באוויר, ומתחלק בתוכו לכל השנים.

בתקופות של מעברים בין אלמנטים- הן התקופות הכי משמעותיות, היכולת לחולל שינוי או לחוות משבר. האדם נמצא רגל פה ורגל שם- לא מוחלט, צריך לקבוע לפי האדם מה יותר חשוב לו, איך פועל ולפיכך להחליט באיזה אלמנט נמצא יותר.

• כאשר רואים סימנים שלא מצאנו להם הסבר ברמה פיזית למשל - כתם על הטחול, חריץ מסוים על הכבד, איזשהו סימן על בהיפופיזה והסימנים אינו מתחברים לשום מערכת ממנה האדם סובל- יש להניח שקשור לחוויה מסוימת שקרתה לו בגיל הזה.

פעמים רבות מטופל יגיע והסימפטום המרכזי שלו יושב באלמנט שהוא עכשיו נמצא בו.

למשל אדם בן 22- הכי מעניין אותו שיש לו חוסר שקט בראש ושאינו ישן טוב, וכאבי צוואר.

דוגמא נוספת - אדם בן 25 שבא עם סימפטומים של עיכול ( דלקת מעי) . אנו נסתכל על גילאים הקודמים במקום זה (של המעי)באזור המים - ונחפש או נסיק שכנראה יש קשר בין תקופת הגיל הנוכחית לבין הקודמת.

בן 25 שמספר על סימפטום שאינו קשור לאוויר אלא למעיים – שלשולים. ניתן להניח ולחפש קשר שיש בין סימפטום המעיים למה שקורה באוויר . למשל- אם אומרים דלקת מעי= אזור תת מודע שאומר קונפליקט בין אש ומים ( = דלקת). כלומר יושב על קושי לשחרר משהו. רגשי ברמה כזו, שהחלישה את המערכת החיסונית.

יכול להיות שאם נעשה עבודה באוויר- עבודת מודעות ופתיחה בראש , זה יעזור לשחרר את החלק הרגשי.

ויתכן שיעלה משהו שקשור בגילאים 5-8 ( הגיל המקביל פחות או יותר במעגל הקודם).

יתכן שהדפוס נוצר בגילאים מוקדמים אלו. וע"י עבודה תשתחרר שם חוויה/ דפוס שנוצר בגילאים אלו.

דוגמא נוספת – מטופלת שיש לה חריץ עמוק על אזור האש- חיפשנו ברמה פיסית של הראות ומערכת הנשימה ולא מצאנו כלום.

אז בדקנו על מישור הגיל- מה קרה בגילאים אלו של 15-18 והסתבר שהיתה תאונת דרכים רצינית שהשפיעה על כל בניית האש שלה.

זאת פשוט עוד זווית הסתכלות.

•סימן שהוא כתם, יבלת ממוקדת, נקודת חן, חריץ רוחבי- מייצג אירוע נקודתי שקרה.

•חריץ אורכי או חוסר כללי באלמנט ללא חריצים מיוחדים ייצג דפוס מתמשך לאורך כל תקופת האלמנט.

נקודות חשובות:

1. גיל האדם

2. למקם את הסימפטום- ביחס לגיל.

ניתן להסתכל על טריות/ התיישנות הסימן. סימן שהוא חלק מרקמת הרגל= שטחי= ישן.

ככל שהסימן יותר עמוק/אדום/פעיל/ יש עליו לחות= יותר חדש.

מקום שיש עליו יבלת= יותר ישן.

לפעמים יש חריץ עמוק למרות שזה קרה לפני הרבה זמן- כלומר כנראה יש משהו בחוויה שעדין מרגיש כאילו זה טרי. או שהאירוע השפיע כל כך על החיים והוא חווה את זה כאילו זה קרה לא מזמן.( למשל חריצי הפרדה מתחת ללב)

סימפטום שאדם מביא זו הדלת שהוא פותח בפנינו – ודרכה ניכנס.

3. אם יש משהו יוצא דופן. ולא מצאנו ברמה הפיסית שום עדות , אז יתכן ששם קרה משהו- במקום הזה במעגל הקודם.

המעגל השני: 0 עד 25

אדמה- גיל 0 עד גילאי 3-4.

חווית הלידה נמצאת ברפלקס הרחם. אין לידה שהיא אינה טראומתית לעובר- שינוי גדול מעובר לתינוק. יציאה ממרחב מוגן, נוזלי, הזנה ללא מאמץ פתאום לחץ ומאבק , הפריצה החוצה- למרחב יבש שמחייב פעולה מערכות כמו נשימה/ עיכול. זוהי חוויה של מהפך ושינוי גדול.

דפוס הלידה מסמל איך האדם עם התחלות וסופים. בלידה רגילה העובר צריך להתאמץ בתעלת הלידה, תינוק שנולד בניתוח קיסרי- הדרך נפתחה לו.

בכל תקופת האדמה התינוק עסוק בהישרדות בלבד- לגדול, לאכול, להתפתח.

הלמידה היא מאוד פיזית מצד אחד, השאלה היא טיפול בצרכים הפיזיים שלנו באותה תקופה- היציבות של האדמה נבנית בהתאם לכמה שטיפלו בי, נתנו לי, העניקו לי. ילד צריך את הוריו שידאגו לו.

האדמה מדברת על סיפוק צרכים בסיסים, יבואו לידי ביטוי מאוחר יותר וישפיעו על כל מהלך החיים. חסר לאורך זמן בתזונה, בהתייחסות, במגע- ייצור טראומה.

•סימן שהוא כתם, יבלת ממוקדת, נקודת חן, חריץ רוחבי- מייצג אירוע נקודתי שקרה.

•חריץ אורכי או חוסר כללי באדמה ללא חריצים מיוחדים באדמה- דפוס מתמשך לאורך כל תקופת האדמה.

הלמידה המשמעותית של האדמה שלנו זה לסמוך על עצמנו, הכוחות שלנו ועל העולם כמקום אוהב, מכיל ומזין.

הלמידה בשנים הראשונות של החיים- תינוק פועל בעיקר מעולם הצרכים שלו, האינסטינקטים. כשהצרכים שלו מסופקים- יגדל אדם שסומך על עצמו, על העולם, יודע את הגבולות של עצמו.

דפוסים שקשורים אחר כך לקשר, גבולות, ניקיון, סדר, שגרה, מיניות, פוריות, הקשבה לצרכים הבסיסים- נבנית בתקופה של שלושת השנים הראשונות.

האדמה מכילה את הכוחות שלנו להתמודד עם החיים לאחר מכן.

האדמה מתקשרת למעברים- כל מעבר שאנו עושים בחיים הוא דרך האדמה מפני שבשביל לעבור לדרך חדשה אני צריך יציבות וביטחון. כאשר יש קושי במקום של יציבות יהיה יותר קשה לעבור הלאה.

בחסך יש גם דבר חיובי- כי הוא דוחף קדימה להתפתחות ושינוי.

אבל חסך קבוע יכול להביא לקושי- קושי עם מגע, עם גבולות גוף, עם תקשורת אינטימית, עם חווית ההנאה הגופנית.

אלו גילאים בהם נבנה ביטחון בסיסי שקודם כל יושב על בטחון הגוף.

בשנים אלו המוח מתפתח. מתינוק חסר אונים, ליצור שלומד להפעיל את גופו פיסית.

ההתפתחות בגילאים אלו הכי מואצת ( לכן האדמה מכילה רק מספר שנים מועט , שליטה על צרכים - סוגרים , הרבה שינה ומנוחה. )

מה שבונה תחושת בטחון בגילאים אלו, זה סדר יום שגרה, וזה שהעולם מחזורי.

ההורה מגיב בעקביות, ההורה שם גבולות. אם אין גבולות ושגרה או מסגרת נוקשה מדי גם היא תביא להפרעות בבנייה של כל איכויות האדמה- המקום שיש על מי לסמוך.

הילדים לא רואים עצמם – בשלב המוקדם- בנפרד מהמבוגר. הם חשים אחד איתו.

הם לא רואים עצמם בנפרד וזקוקים לקשר עין.

ילדים שלא מקבלים את צרכיהם- מפסיקים לבכות כי הם למדו שזה לא עוזר בלהשיג את צרכיהם.

הם לומדים לסמוך על גופם- רעב,שובע, קור, חום, יחס לכאב.

אחד הדברים המשמעותיים , זה בטחון שיש שם מישהו מאחור

גם הורים חונקים- עוטפים יתר- מזיקים.

לכן מה שנבנה בשנים אלו זה לא רק שרואים וחשים אותם – בקשר עין. אלא צריך להיות שם גם לימוד לסמוך על עצמו לאתגר ברמה הראויה . רק כך תבנה אדמה חזקה שתלמד חיבור לכוח שלך.

אמהות אחרי לידה עושות קפיצה אנרגטית גדולה , כדי להתקרב לתינוק ולא מעט גברים יש להם קושי להסתדר עם תינוק שרק נולד.

ההורה נותן מהאדמה שלו- ממה שיש לו.

אם לו יש קושי עם מסגרת ושגרה- הוא לא ידע לתת את זה למישהו אחר.

למרות זאת – יש כאן הזדמנות לתקן ולתת עבור מישהו אחר.

הדחף לאמהות יושב על הזרעים של האדמה שלו. האם העולם מקום בטוח? האם אפשר לסמוך על עצמי?

מים- 3\4- 12

בגילאי המים אנו בעיקר לומדים את הדפוסים הרגשיים. כשהילד קטן כל האנרגיה שלו עסוקה בעצמו, גם אם הוא רואה את החוץ- הוא רואה אותו בהקשר אליו. בתקופת המים ילד מתחיל לגדול ומתחילה אינטראקציה עם סביבה רחבה יותר- גן, בית ספר.. האינטראקציה החשובה היא הרגשית.

לומדים להכיר ולהגיב לעולם הרגשי שלהם- מה אני מרגיש? מה מרגישים כלפיי? מושפעים מאוד מהבית ומהסביבה הקרובה- אם בבית נמנעים מלהרגיש ולקבל רגשות- הילד לומד לא לסמוך על רגשותיו. אם בבית נותנים לגיטימציה לרגש הילד ילמד לסמוך על רגשותיו.

בזמן הלמידה על רגשות לעיתים מאבדים פרופורציה וזה לגיטימי.

המערכות שיותר נחשפות לחוסר איזון- עיכול, שתן.

המעבר בין האדמה למים הוא מרוכך מפני ששני האלמנטים פסיביים.

המעבר בין המים לאש - גילאי 12-14.

אש- מגיל 12-14, התחלה של גיל ההתבגרות עד 18-19.

המעבר בין סוף המים לתחילת האש הוא מעבר קשה מפני שהמעבר הוא מאלמנט פסיבי לאלמנט אקטיבי, המערכת ההורמונלית נכנסת לפעולה- הגוף לא גדל בפרופורציות, הורמונים משתוללים, הוא כבר אינו ילד, לא מתייחסים אליו כילד- יש דרישות ממנו ללקיחת אחריות, איפוק...

בגיל זה הדבר הכי חשוב הוא חברת בני הגיל- מקומי בחברה, מקובל/ לא מקובל, הכישורים, גיל של בניית אגו, בגיל הזה יש חשיבות רבה שיראו אותנו, ישימו לב, אש רוצה להראות.

אש היא גם עימותים- את הכוח בודקים מול ההורים- כוח מול כוח.

האדמה מזינה את האש- אם נבנו גבולות ראויים באדמה- ילד יתעמת אך עם גבול מסוים.

צריך לאזן את הילד בין מאפשר ומתעמת. למצוא את האיזון להתנגד ולא לדכא, לאפשר להתנגד כדי לאפשר לילד להתבגר ולבנות את הזהות שלו. אם לא ניתן לילד בטחון באדמה, כאשר יגיע לאש ירצה כל הזמן לרצות, לא יידע מה הוא רוצה יידע מה הוא צריך, יודע מה אחרים צריכים, ירצה לספק את כולם. "מה אני רוצה? כל פעם שרציתי משהו סתמו לי את הפה, מה אתה יודע בכלל?", היכולת שלו להביע את הכישרונות והיחודיות שלו ליצור רגש תלויה באש. היכולת שלי להכיל את המציאות, ללכת עם הלב, להתחדש, מקום של הרבה עימותים והתנגדויות, גיל שנמצאים בתנועות נוער, אידאולוגיות ברמה של חברה, מה צודק ומה לא, היכולת להעריץ.

חלומות- הכל אפשרי, התאהבות- הוצאת רגש אל הפועל, יצירה, חדשנות, התנסויות.

לעיתים יש מהפכים- ילדים שעד גיל 12 היו מכונסים ומופנמים- נכנסים לתוך האש ופתאום מעורים בחברה ולהפך- ילדים שהיו מאוד חברותיים עד גיל 12 עושים מעבר לילדים מופנמים.

בגיל 12-13 נכנסים לאש ויש יכולת בחירה, יש נערים שמחוללים שינוי- נוח להם עם האנרגיה של האש, קודם זה היה חבוי ועכשיו זה יוצא.

זהו גיל בו מבינים שיש מציאות חיצונית ומציאות פנימית והיכולת להבין שהמציאות הפנימית יכולה להשפיע על החיצונית.

המעבר בין האש לאויר – 18-20

אוויר- גיל האוויר הוא בין 18-19 עד 25-26.

המעבר בין האש לאוויר בדרך כלל אינו בעייתי, בישראל בעייתי בגלל הצבא.

בשיא האש נכנסים למסגרת מאוד סגורה ומוקפדת, לא מאפשרים ביטוי. – אזור גרון- עורף מסומן. גיל בו רוצים לתרום ולעשות למען.

פה מתעצבת תפיסת העולם, מתעצבת לפי כל אותם חוויות שנחוו עד לאותה תקופת זמן אך באוויר מתעצבת האידיאולוגיה שלי, כיצד אני רואה את העולם, גיל שעולות בו הרבה שאלות פילוסופיות, גיל עם הרבה סקרנות, גיל של למידת חדש, למידת תרבויות, מסעות בעולם.

מעגל שלישי – 25-50

שוב חוזרים לתחילת האדמה.

אדמה- 25-28/29- אדם חוזר לשיעורים של האדמה, לאיכויות של האדמה- הקמת בית,צורך בבסיס, צורך, פוריות, הקמת משפחה, עבודה, מסגרת. האדם מתעסק בביטחון. הגיל הפורה ביותר אצל האדם.

מים- 28/29-36/37- השיעורים של המים חוזרים על עצמם, עולים הדפוסים הרגשיים מהמעגל הקודם. סביר להניח ששוב יעלו דברים מהתת מודע. בתחילת גיל המים יש הרבה פעמים משברים.

אש-36/37-43- מקביל לגיל ההתבגרות, הרבה פעמים החלומות של גיל ההתבגרות יוצאים, מה שהבטחתי לעצמי שאני אהיה. בגיל הזה עולות הרבה שאלות לגבי בחירות שעשיתי בחיים.

" משבר גיל הארבעים"- תקופה שבה אנשים מחוללים הרבה שינויים, יש חשבון נפש שהתחיל מהמים ומקבל את האומץ לבצע, התוצאות של חשבון הנפש יוצאות לפעולה ולבחירה מחודשת באש. גיל של הרבה התקפי לב, אנשים עושים הסבת מקצוע, הרבה גירושים.- הבחירות שעשיתי לפני 20 שנה טובות לי או לא טובות לי?

אוויר- 43-50- בגילאים אלה הפוקוס הוא על למידה- טיולים, חוגים, יש משהו פתוח.

מעגל רביעי-50-75

מעגל שמדבר על אינטגרציה בין קבלה לנתינה.

אדמה – 50-53 כל נושא גיל המעבר (מתחיל בסוף האוויר של מעגל שני)- הפסקת המחזור, הפסקת הפוריות, ירידה בצפיפות העצם, פרוסטטה..

בגילאי החמישים עדיין יש הרבה ויטאליות.

הרבה פעמים יש משבר במעבר למים- התגובה הרגשית לשינוי ההורמונלי.

אש- 62-67- האדם נמצא באש אבל יוצא משוק העבודה- מוביל למשברים ותסכול, הרבה פעמים מלווה בדיכאון. ביציאה לפנסיה – עולה השאלה מה התועלת בי ללא עבודה, איזה תחליף של עשיה יום יומית. יש אנשים שבשבילם זו הזדמנות להתעסק בתחביבים.

אוויר-68-75- רואים את פרטי היומיום, מחשבות רוטיניות,שגרתיות.

בדרך כלל נראה אוויר מיובל, אצבעות נוקשות שמבטאות ירידה בחושים, בעיות שינה, זיכרון.

במעגל רביעי יש פטירה של חברים, בני זוג...

מעגל חמישי-

75-100-עצמאות פיזית חשובה. חזרה לתינוקות- נזקקים לטיפול.

לאדם יש פרספקטיבה אחרת לחיים ומעביר הלאה למשפחה, ילדים ונכדים. בסוף המעגל ישנה התעסקות עם המוות וסביבם מתים חברים משפחה.